העולם כולו הזדעזע השבוע למראה התמונות שזורמות מאפגניסטן, של מאות אלפי אנשים שמנסים להימלט מהמדינה לפני שהטליבן ישוב וישתלט עליה. העולם הזדעזע – אך לא מיהר לפעול. למרבה הצער, מדובר בתופעה נפוצה ומוכרת: אסון קורה במקום כזה או אחר בעולם – מלחמה, רצח עם, אסון טבע – אנשים המומים ומזועזעים, אבל מהר מאוד שוכחים ועוברים לנושא החם הבא. אבל לא תמיד: יש מקרים שבהם תשומת לב בינלאומית מיתרגמת לתרומות, למאמצי סיוע, לפעמים אפילו לסנקציות או להתערבות צבאית. דעת הקהל יכולה להשפיע בצורה משמעותית על משברים: בין אם דרך התנהגות אישית, כמו תרומה לארגוני סיוע, או דרך לוב ...
היום מציינים ברחבי העולם את יום ההקשבה הבינלאומי. לכאורה, ויכוח ועמידה מול קהל הם בעיקר עניין של דיבור, אבל הא
כולנו מכירים את זה. אנחנו נמצאים בסביבה חדשה – מסיבה, שיעור באוניברסיטה, כנס עסקי או אקדמי– ולא יודעים איך לפ
במאמר הקודם , דיברנו על התמודדות עם קהל אדיש. כזה שלא משתף פעולה. הפעם נדבר על קהל קשה לא פחות, קהל עוין – כזה שב
כל מי שעמד אי פעם על במה או דיבר מול קבוצת אנשים, חולם על קהל שמשתף פעולה: כזה שמתלהב, שמהנהן במקומות הנכונים, ש
לדבר כולם יכולים, אבל מה הסוד כדי לגרום למי ששומע אותנו להשתכנע במה שאנחנו אומרים? לא תאמינו, אבל יש כמה דרכים
בפרקים הקודמים של נואמות מפורסמות הלכנו רחוק מהבית, לאנגליה, ארה"ב, ואפילו ניו זילנד. הפעם אנחנו נשארים קרו
לכאורה, ניו זילנד הייתה צריכה להפסיק להיות רלוונטית לעולם אחרי שסיימו לצלם שם את ההוביט, אך מדינת האיים הקטנה
לא ניתן לדבר על נואמות מפורסמות בלי להזכיר את מרגרט תאצ'ר (Thatcher), האישה הראשונה שנבחרה להיות ראש ממשלת בריטניה,
אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (Ocasio Cotrez), הידועה בראשי התיבות AOC ביססה את מעמדה בפוליטיקה האמריקאית בזמן קצר, כשהפכה