בשבת שעברה, נסענו עם אביגיל לקטיף גזרים ב"קטופותי" בבית לחם הגלילית. בדיוק השתחררנו מבידוד והיה לנו חשק עז לנסוע לצפון, לנשום אוויר ולראות טבע. שלושה דברים פשוטים שהפכו לצערי בלתי מובנים מאליהם, במיוחד בתקופה האחרונה. חזרנו לשורשים ושלפנו את הגזרים מבטן האדמה עם קלשון. כמו בשיר, אביגיל אצה רצה, המרחבים הפתוחים קראו בשמה, קטפה גזרים ועלי סלק, רידדה פיתות דרוזיות במערוך כמו מקצוענית, עלתה על הטרקטור וסירבה להיפרד ממנו. כל הזמן הזה חשבתי לעצמי כמה התפתחה לנו בין הבידודים לסגרים ולמרות התקופה המורכבת הזאת, הפכה מתינוקת לילדה עצמאית, דעתנית שהחופ ...
מזג האוויר החורפי והגשום החזיר אותי לטיול הקסום שלנו בניו יורק. באותו זמן, היצירה הכי יפה אי פעם נאפתה אצלי בב
קורונה 2020. כבר הרבה זמן שלא רואים את האור בקצה המנהרה. יש ימים שאני מרגישה שבהם העולם כולו מזדחל לאיטו, לבוש במ
ביום הראשון של החופש יצאנו אביגיל ואני לקטיף עגבניות שרי במשק אקלר. החום הכבד לא הרתיע אותנו. לקטיף הצטרפה גם
מבחוץ היא נראתה בדיוק כמו שלי. מבפנים הייתה עולם אחר בתכלית. הבגדים קופלו בדיוק מופלא וסודרו מפלסים על גבי מפל
בַּלַּיְלָה הַהוּא בָּכִיתִי חֶרֶשׁ בְּשֵׁם כָּל הַשָּׁעוֹת הַמֵּתוֹת מִילוֹת הָאֶתְמוֹל נִמְלְטוּ מִמֵּנ
בימים טרופים אלה של קורונה, כשהנפש עושה מאמץ עילאי להמשיך בשגרה וחווה בכל בוקר וערב רעידת אדמה, חשבתי לעצמי שא
בתקופה האחרונה הייתי במערבולת רגשית. מצד אחד, הגעתי לכמה תובנות חשובות ומשמחות וקרו לי הרבה דברים נפלאים. מצד
בכל פעם שאני מרדימה את הבת שלי לפני השינה, אני מספרת לה על ארץ החלומות. יש שם כוכבים זוהרים שאפשר לתפוס בידיים.
קורונה 2020. אנחנו כבר למעלה מחודש סגורים בין כתלי הבית. מנצלים כל רגע של שמש במרפסת. במאה מטר שלנו, הבניינים תופ