אחרי עוד העדרות לצרכי החיים עצמם, הנה אני מגיחה שוב. בשבועות האחרונים אני לומדת את רזי האמנות הנשית שנקראת ג'אגלינג. כל כך הרבה משימות, כל כך מעט זמן, לעבוד על כמה דברים במקביל - איך אנחנו עושות את זה?? קשה לומר שאני שולטת במלאכת המולטי טאסקינג הזו ביד רמה, בכל זאת טירונית, אבל בתור התחלה אני רוחשת כבוד למי שעשתה זו לפני. בכל פעם שאמא כלשהי נקרית בדרכי בא לי להוריד בפניה את הכובע (שאני לא חובשת) ולהגיד לה: אחותי, שאפו! יוצא לי בסוף מין חיוך מבויש או קריצה ואני נראית כמו איזה סוטה או מישהי שנכנס לה משהו לעין אבל אני פשוט לא יכולה להתנגד לג'סטה הפיזית הזאת כי ...
היוש, טוב קודם תרשו לי להתנצל, או להביא אותה בדיסקליימר, אז מסתבר שאני לא סופר-אמא. או יותר נכון, אני לגמרי סופר-
אז מה נשמע איתכם? חזרתם מהחופשה? (תיכף יוצאים לעוד חופשה) אני לא ממש חזרתי או סיימתי את חופשת הלידה שלי. כבר 5 חו
היוש, קיבלתי כמה בקשות לפוסט מהסוג הזה אז הנה זה בא - הנקה מהזוית האישית שלי, ומה לעזאזל אפשר ללבוש כשמניקים. אם
היי הימים רצים מהר ואני מוצאת את עצמי עדיין בצעדי תינוק בכל הקשור לחזרה לשגרה שלי. במהלך היום הוא לא ישן הרבה ע
היוש לונג טיים נו סי! קפצתי להגיד שלום זריז כי באמת לא התראינו הרבה זמן. למי שדאג, הכל בסדר, פשוט נשאבתי לתוך הע
היוש! היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי. מתחיל להיות בר
צילומים: רונן פריימן חזרתי! מי שעוקב בטוויטר ובאינסטוש בטח כבר יודע, ביום רביעי שעבר ילדתי בשעה טובה בן בכור, ו
צילום: רונן פריימן תשעה חודשים זה הרבה זמן, מצד שני זה עובר די מהר... מה שעושים במהלך ההריון זה בגדול לחכות, לעבו
בוקר טוב! נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא ילדתי. אנחנו במרחק של 8 ימים מה-due date (המשעשע שלי) וההתרגשות בשיאה. בכל י