עמוד הבית >>
אינדקס אתרים >>
רססים (42302)
"חיי היומיום ממציאים את עצמם על ידי ציד לא-חוקי באינספור דרכים על אדמתם של אחרים" – מישל דה סרטו, "הפרקטיקה של חיי היומיום" (1980) סחבנות היא צורה מסעירה במיוחד של משתמשוּת, המפנה את תשומת הלב לכמה מן התכונות הבולטות של המשתמשוּת. אף שהמושג עצמו נעוץ במקור בהקשרים כפריים וחקלאיים, אפשר גם לראות בו את התקדים הכפרי לפצחנות במובן שבו יכולים האקרים לבצע מעין סחבנות, ציד לא-חוקי בגרסתו הדיגיטלית – חמושים בדיסק און קי, נגיד, במקום במלכודות וברובים. בשנת 2008 כתב האקר-העל אהרן שוורץ את "מניפסט הגרילה של הגישה הפתוחה", ובו טען בזכות "הצורך לק ...
"האטומיזציה של החיים החברתיים במאה העשרים הותירה אותנו רחוקים מתרבות השתתפותית עד כדי כך שכאשר חזרה, היינו זקוקים לביטוי 'תרבות השתתפותית' כדי לתאר אותה" – קליי שירקי, "עודף קוגניטיבי" (2010 ) הביטוי "תוכן מיוצר על ידי משתמשים" [או "תוכן גולשים"] מתאר פעולות אינדיבידואליות – וחשוב מזה, פעולות חברתיות. איש אינו מייצר תוכן בשביל עצמו בלבד. במידה שבה ידע מופק-משתמשים יוצר משמעות וערך, הוא מוכרח להיות משותף-למשתמשים. מבקרי המשתמשוּת ממהרים להצביע על המרכיב המובנה של האינטרס העצמי בקטגוריה הזו. ואולם, גם כשמשתמשים פועלים מתוך אינטר ...
"אטמוספירה של תיאוריית אמנות, ידע של תולדות האמנות: עולם אמנות" – ארתור ק. דנטו, "עולם האמנות" (1964) ההיגיון הפשוט אומר לנו שכולנו חיים בעולם אחד. באותו עולם. תמיכה בהשערה בעניין ריבוי עולמות מחייבת מאמץ תיאורטי מתמשך. ועם זאת, הקונצנזוס סביב העולם-אחדיזם מצא עצמו מאותגר באחרונה: בכל גזרה, נדמה כי עולמות אחרים אינם רק אפשריים, אלא גם סבירים ונחשקים פי כמה מן הגרסה ההגמונית שממשיכה להתייחס לעצמה כאחת והיחידה. השוביניזם האונטולוגי של תיאוריית העולם-האחד הצליח לחדור גם אל האמנות, ועולם האמנות המיינסטרימי נוטה לייחס לעצמו מעין עליונות ערכי ...
"אנחנו צריכים מונח כללי שיתאר הן את האופנים הקומיים והן את האופנים המכשפים שבהם אנחנו פוגשים בכנותם של אובייקטים, והמונח הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו הוא פיתוי " – גרהם הרמן, "מטאפיזיקת גרילה. פנומנולוגיה והנגרות של הדברים" כאשר פרקטיקה הניזונה מידע אמנותי מוגדלת לקנה מידה של 1:1, כשהתפקוד האסתטי הראשי שלה מושבת ובמקומו נכנס לפעולה התפקוד הרגיל או השימושי שלה, אין דרך ברורה לראות אותה כאמנות. לבטח אין תכונות תפישתיות שירמזו לנו על כך מרגע שמקדם הנראות האמנותית שלה מצטמצם לגודל זניח. כדי לתפוש פרקטיקות כאלה כאמנות דרוש מידע תיאורטי ...
תיקון ניאגרות סמויות מציג את חשיבות האחריות GEBERIT חשיבות האחריות מוסמך למיכל הדחה סמויים גבריט על כל מוצר שאנו קונים אנו מקפידים לברר מה משך האחריות לגביו ומהי כוללת. מדובר על צרכנות נבונה ודי בסיסית שמראה כיצד אנו רוצים להיות רגועים לאחר שהוצאנו ממיטב כספנו. גם לגבי ניאגרות סמויות אנו רוצים לראות כיצד קיימת אחריות. ... להמשך קריאה הפוסט GEBERIT חשיבות האחריות מוסמך למיכל הדחה סמויים גבריט הופיע ראשון ב תיקון ניאגרות סמויות 0505234534
בשנים האחרונות חווית האירוח הפכה למרכז חיינו, והיא העומדת במרכז תהליך עיצוב הבית ותכנון המטבח בפרט. המטבח הוא מרכז של סביבת המגורים, והעלייה בחשיבותו קשורה בשינויים דרמטיים בסגנון החיים. כיום, יותר אנשים מעדיפים לבשל בבית תוך כדי שהם מכניסים את האורחים ישירות למטבח, וכתוצאה מכך, אזור המטבח זוכה להתייחסות עיצובית מעניינת, מצד דיירים ואדריכלים, השומרת על פרקטיקה גבוהה יחד עם אירוח נגיש. אדריכלית: חיה אלנברג | צילום: שי אפשטיין כיצד הכול התחיל? המטבח שינה את מעמדו רבות לאורך ההיסטוריה. הוא התחיל את דרכו כאשר היה ממוקם במרתף מבודד, שהיה בשימושם של ה ...
"אל תעשירו את הראווה. צמצמו אותה" – גי דבור, "הוראות סודיות לפוטש בתרבות" (1961) הרבה יותר מאשר חפציוּת או מחברוּת, הצפייה היא שממשיכה ליהנות ממעמד כמעט ברור-מאליו בשיח הקונבנציונלי כמרכיב הכרחי של כל עולם אמנות מתקבל על הדעת. אכן, בדיבור העממי והמלומד גם יחד, יש נטייה לכרוך יחד את ההתבוננות במשהו, ובכמה מקרים פשוט את לראות משהו, ואת הצפייה. אך צפייה אינה מלה נרדפת להסתכלות גרידא; זהו מוסד מושגי חזק בחברות בנות זמננו, ויש לו היסטוריה ספציפית – מוסד שאת הבסיס ההיסטורי שלו צריך לחקור. הדרשות הביקורתיות של האמנות העכשווית גומרות את ההלל על הה ...
״עמדתו של קאנט שונה: גם אצלו הפרישה היא אל ‘התיאורטי’, אל עמדתו של הצופה המשקיף מן הצד, אך עמדה זו היא עמדתו של השופט״ – חנה ארנדט, "הרצאות על הפילוסופיה הפוליטית של קאנט" (1970). תרגום מאנגלית: גיא אלגת. הוצאת רסלינג, 2010 עמנואל קאנט הוא האדריכל הגדול ביותר של הבניין המושגי של האמנות המודרנית, האוטונומית. האדריכלות המושגית של מוזיאוני האמנות של ימינו (ומכאן, גם האדריכלות הפיזית של התצוגה בהם) מתבססת לכל דבר ועניין על שני הציוויים של קאנט, השלובים זה בזה והפרדוקסליים להבריק, שנוסחו בסוף המאה השמונה-עשרה. מצד אחד, טען קאנט, אמנות מתאפיינת ב"תכל ...
"הדבר הקורא ליישום יצירתי של ההאק הוא ייצור של וקטורים חדשים שלאורכם יוכל האירוע להמשיך להתגלגל אחרי ההתפוצצות הראשונית שלו לתוך המרחב החברתי, והימנעות מלכידתו בשבי הייצוג" – מקנזי וורק, "מניפסט של האקר" (2004) "האקינג" היא מלה סקסונית עתיקה ונהדרת. "האק" הוא סוג של חתך משופע הנעשה באמצעות גרזן. לא חתך נקי, אלא מהלומה אלכסונית – כזו אשר מפצחת דבר-מה באופן שלא קל לתקן. יש השערות רבות באשר לשאלה מתי ומדוע אימצו מתכנתים את המונח הזה. ואולם, את רוב הדיון מעורר המחשבה על המשמעות החברתית של ההאקינג נמצא ב"מניפסט של האקר" מאת מקנזי ...
"הוא אינו שומר לעצמו מה שהרוויח. הוא מוכרח תמיד להשפיע בעורמה על אירועים כדי להפוך אותם ל'הזדמנויות'" – מישל דה סרטו, "הפרקטיקה של חיי היומיום" (1980) פרצות הן דוגמה מופתית לטקטיקות הממחישות את המשתמשוּת, מאחר שהן מציעות דרכים לתוך מערכות בלי לפגום בהן פיזית. באנגלית מכונות הפרצות הללו loopholes. מבחינה מילולית, או לפחות היסטורית, הן קרויות כך על שם החרכים האנכיים הצרים שנקבעו בחומות מבצרים. אלו שהגנו על המבצר מצדו הפנימי קראו להם "חרכי ירי", והשתמשו בהם כדי לירות חצים בתוקפים, שמהצד השני כינו אותם "חורי לולאה" – הנקודה היחידה שניתן ...
דף זה הוגש תוך: 6.288 שניות