עמוד הבית >>
אינדקס אתרים >>
רססים (37743)
"כל שנותר הוא לברוח" – אנרי לבּורי, "בשבחי הבריחה" (1976) אסקפולוגיה, במובן הרחב, מתייחסת לשדה המתרחב במהירות של חקירה אמפירית ומחקר ספקולטיבי של הדרכים והאמצעים, הטקטיקות והאסטרטגיות של בריחה משבי. לא בדיוק בריחה בסגנון הודיני משלשלאות פיזיות (אף שיש למתודולוגיות שלו כוח משיכה מטאפורי בקרב חוקרים ועושים, וגם בתרבות הפופולרית), אלא בריחה מן הצורות הערמומיות-יותר של שבי או לכידה בחברה העכשווית – צורות אשר כובלות את הפעולה, את התשוקה ואת המחשבה על ידי עטיפתן במוסכמות-על שהן לרוב בלתי-נראות. שבי יכול להיות אידיאולוגי, ולעודד סוכנים לחשוב ...
"סטאזיס הוא התנועה החדשה" – קנת גולדסמית, "כתיבה לא-יצירתית" (2011) האם אנחנו יכולים לחשוב על אמנות לא כעל דבר שחייב להיות מבוצע ומוצג, אלא כדבר שעשוי להתקיים גם כיכולת חבויה, שְמרים פעילים או זרם תת-קרקעי מתחת לשדה הנראה של האירועים, שהוא חזק יותר משום שהוא נשאר בלתי-מבוצע? האין אנחנו יכולים לחשוב על אמנות כמסוגלת להחלטה בארטלבי-ת מודעת לעצמה להעדיף שלא (במקרה זה, לא להזרים יכולת לתוך מסגרת האמנות), ותחת זאת להמתין בסבלנות ואולי להפנות את היכולת שלה למקומות אחרים? אפילו ברגעים הפעילים והיצרניים ביותר שלה, במשתמשו ּ ת יש משהו בטלני באופן ע ...
"ממש כשם שהקורא יכול לעשות ספר חדש דרך קריאה […] המשתמש יכול לעשות בניין חדש דרך שימוש" – ג׳ונתן היל, "פעולות של אדריכלות: אדריכלים ומשתמשים יצירתיים" (2003) אנחנו גרים בבניינים מושגיים. הם מגינים עלינו ומגבילים אותנו, עם הסכמתנו ובלעדיה, גם כשאנחנו תחת כיפת השמים. האדריכלות של הבניינים המורכבים והבלתי-נראים הללו מבוססת על לבנים מושגיות מבניינים קודמים, שנעשה בהן שימוש מחודש. אף שרק לעתים נדירות אפשר להצביע על האדריכל של כל בניין מושגי נתון, בהיותנו המשתמשים שלהם כולנו נעשים במובן מסוים לאדריכלים-שותפים שלהם. אנחנו משתמשים בהם למטרות ...
"גניבה!" – פייר-ז'וזף פרודון, "מהו רכוש?" (1840) הגדרתו של פרודון לבעלות על רכוש היא בעת ובעונה אחת הזעומה וגם הזועמת ביותר שהוצעה מעולם. בעלות מתארת מוסד משפטי המסדיר מערכת יחסים של בלעדיות ביחס לאובייקט מסוים או לכל רכוש המובנה כאובייקט, במונחים של זכויות ושליטה. היא עשויה ממערכות מורכבות של כלי רגולציה ואכיפה, וכעמוד תווך של האידיאולוגיה הליברלית היא היתה נהנית ממעמד כמעט מובן מאליו בדעת הרוב אילולא… המשתמשוּת, המאתגרת את תנאי האפשרות שלה באמצעות התעקשותה על ערך שימוש וזכויות שימוש. לא נשארה עוד הרבה אדמה שאפשר להפריט – היא ברובה ...
"תמיד מעורב, ועם זאת חמקמק" – מוריס בלנשו, "השיחה האינסופית" (1969) מה קורה כאשר האמנות עוזבת את הטריטוריה "שלה"? כשהיא נעה אל סיטואציות של שיתוף פעולה בטריטוריות אחרות? כשהיא מהגרת דרומה, במובן חברתי ואפיסטמי כאחד? לעתים קרובות מדי, אנחנו נוטים להקדיש תשומת לב למה שאמנות עושה כשהיא מגיעה לטריטוריה חדשה כלשהי שהיא מקשטת – וזאת, במקום לחשוב על מה שקורה למקום שהאמנות השאירה מאחור. אלא שהעיסוק בגורלו של נמל המוצא של האמנות אינו חשוב פחות מן העיסוק ביעד שלה. האם עצם ההיעדר, המזדקר לעין לא פעם, אינו פותח מעין ריק בלתי-נראה אשר מטריד את התרב ...
"האבקה היא רק דוגמה אחת לסימביוזה מורכבת העומדת בבסיס כל התרומות הרבות שאינן מבוססות על סחר חליפין בשוק" – יאן מוליה בוטאן, "הדבורה והכלכלן" (2010) השפעות חיצוניות הן תוצרי הלוואי של משתמשוּת. כלכלנים מגדירים השפעות חיצוניות כרווחים או העלויות הלא-מכוונות או העקיפות הנוצרות כתוצאה מפעילות או עסקה נתונה. גשם חומצי, למשל, נחשב להשפעה חיצונית שלילית של שימוש בתחנות כוח המונעות בפחם. כשמחשבים את הערך החברתי הכולל של ייצור האנרגיה מסוג זה, חייבים לחשב את התועלות הרצויות ואת ההשפעות החיצוניות השליליות של להיות מוקפים ביערות מתים וכן הלאה. ד ...
"מרגע שחוּלל, מה שהיה בלתי-זמין ונפרד מאבד את ההילה שלו ומוחזר לשימוש. החילול משבית את מנגנוני הכוח ומחזיר לשימוש המשותף את המרחבים שהכוח תפס" – ג'ורג'יו אגמבן, "חילולים" (2007) חילול, כפי שמגדיר אותו ג'ורג'יו אגמבן, הוא "ההחזרה למשתמשות הציבורית את מה שהיה מופרד בתוך הספירה של המקודש." לטעון שחילול הוא סוג של חזרה [re-turn] פירושו כמובן לרמוז ששימוש ציבורי הוא המצב הראשוני. באירופה של ימינו, אין פילוסוף המתחרה באגמבן מבחינת העמקתו בסוגיית המשתמשוּת. באחרונה הוא חשף שהכרך האחרון של "הומו סאקר", שטרם ראה אור, יוקדש לה. [1] מה שהוא מקודש מ ...
"והחשוב מכול, אולי, הוא שהאמנים המושגיים הצביעו על האפשרות שה'אמנות' המרגשת ביותר עודה טמונה באנרגיות חברתיות שטרם הכירו בהן כאמנות" – לוסי ליפארד, "נסיונות בריחה" (1997) חפציוּת, במערך משולש יחד עם מחברוּת וצפייה, היא מאושיות הזרם המרכזי של עולם האמנות העכשווי. לפני שנות דור היא אף היתה ה מוסד המושגי השליט באמנות – ונעשתה למטרה מועדפת על אמני מושג פוליטיים שהרגישו כי באמצעות תקיפה ו"דה-מטריאליזציה" (כהגדרתם) של אובייקט האמנות שעבר חיפצון, פטישיזציה ומסחור, יהיה בכוחם למוטט את מה שראו כמערכת אמנות מושחתת. המהלך אמנם הוביל במידה מסו ...
"כשדוחקים אותן לגבולותיהן האידיאליים, הפרוצדורות והתחבולות של משתמשים מרכיבות את הרשת של אנטי-דיסציפלינה…" – מישל דה-סרטו, "הפרקטיקה של חיי היומיום" (1980) יוזולוגיה היא מדע נייד ומקורב, המוקדש למחקר של שימושים ואופנים של משתמשוּת. מגמות עכשוויות במחקר יוזולוגי נוטות להתמקד ספציפית במה שניתן לכנות "הרב-משמעות הטקטית של השימושים". יש בכך משום אזכור ברור להתנסחותו המפורסמת של מישל פוקו בעניין ה"רב-משמעות הטקטית של השיח", שם הוא מדגיש את המשחק המורכב והבלתי-יציב שבו "השיח יכול להיות בעת ובעונה אחת מכשיר ותוצאה של כוח, אבל ג ...
בשנים האחרונות רובנו מקדישים לא מעט זמן לשאלה מהו גוון האור בו אנו מעוניינים להעביר את זמננו. רוב האנשים נוטים להעדיף גוון אור "לבן חם" לו הורגלנו מאז המצאת הנורה ע"י בשנת 1879. למעשה, כבר התרגלנו לתאורה בעלת גוון אור הדומה לצבע אש אותו אנו מגדירים כ- 'אור נורמלי', ותאורה נמוכה אשר מכונה "אור פלורסנטי". שכן התואר "חם" מחקה את הצבע של האש אשר השתמשנו בו כמקור אור במשך אלפי שנים, והתואר "קר" מחקה את צבע השמיים ביום. לבן קר הוא בדרך כלל הצבע המועדף עבור פינות עבודה ומשרדים, והוא אף משמש היום באזורים בהם יש עדיפות לאור כחול / לבן. למרות שס ...
דף זה הוגש תוך: 4.101 שניות