עמוד הבית >>
אינדקס אתרים >>
רססים (41652)
"התכונה הרכושנית של התיאוריה הליברלית הדמוקרטית המודרנית נעוצה בהמשגתו של הפרט כמי שהוא במהותו הבעלים של עצמו או של יכולותיו, ושאינו חייב לחברה דבר בגינם" – ק.ב. מקפירסון, "התיאוריה הפוליטית של אינדיבידואליזם רכושני" (1962) עם עלייתו של האינדיבידואליזם הרכושני באירופה של המאה ה-17, החל להתבסס רעיון חסר תקדים (שכבר קנה לו מאז מעמד הגמוני) ולפיו פרטים הם הבעלים היחידים של כישוריהם ואינם חייבים לחברה דבר בגינם, כלומר, שכישוריהם (כמו גם כישוריהם של אחרים) הם סחורות שניתן לקנות ולמכור בשוק. אחת המוסכמות המשמשות כדי לכרוך את הכישורים הללו בחבי ...
״המאורעות קורים בדרך אחת ואנחנו מספרים אותם בדרך אחרת. נראה שפותחים בהתחלה. ובעצם, הרי מתחילים מן הסוף״ – ז׳אן-פול סארטר, "הבחילה" (1938). מצרפתית: הדרה לזר. ספרי סימן קריאה, 1978 כשפרקטיקה אמנותית מתרחשת בקנה המידה 1:1 (הרחק מן המסגרות הפרפורמטיביות של עולם האמנות), איך אפשר לאזרח אותה מחדש בתוך האמנות בלי לבגוד בדחף הבסיסי ובערך השימוש שלה? בהיעדר שיבה שכזאת, איך נוכל להבטיח שלא תאבד לדורות הבאים? כיצד ינוער תיעוד הפרויקט מאדישותו הנוכחית? כיצד יחולצו תוצרי הלוואי שלו מאטימותם? כיצד תיקרע התצוגה שלהם מסבילותה האילמת? בתקופה המודרנית, התפקוד הא ...
"מקדם האמנות הוא כמו יחס אריתמטי בין הלא-מבוטא אבל מכוון ובין המבוטא בלי כוונה" – מרסל דושאן, "הפעולה היצירתית" (1957) בהרצאה מפורסמת בת שמונה דקות תחת הכותרת "הפעולה היצירתית" הציג מרסל דושאן את הרעיון של "מקדם אמנות", אשר שימש אותו כדי להתייחס לחוסר ההתאמה בין כוונה ובין מימוש הצפון בכל טענה אמנותית. הוא שאף להגדיר את הפער הזה באמצעות מעין "יחס אריתמטי בין הלא-מבוטא אבל מכוון ובין המבוטא בלי כוונה". כמובן שהפער הזה הוא שמונע מאמנות להתמצות ברגע הולדתה, ומעניק לה את הפוטנציאל להתפתח דרך פרשנות. מקדם האמנות הוא מונח נחמד אך ...
יש שיטענו כי משתמשוּת פירושה לשחק במערכת – לעשות בכוונותיה שימוש מסולף במטרה להשיג תוצאות טובות יותר. אולי זה נכון, אבל הואיל וניתן גם לטעון את ההפך (כלומר, שהמערכת משחקת במשתמשים שלה), צריך לשאול האם יש משהו מחוץ למשחק. יש דרכים שונות לשחק, אבל האם יש משהו מעבר למשחק? כלום אין לשחק בתפקיד "זה שהורס את המשחק" גם משחק? זאת אינה שאלה בעלמא. אנחנו הרי יודעים למשל שבמשחקי שפה, המשתמשוּת לבדה קובעת כל משמעות. ב"האדם המשחק", יוהן הויזינגה טוען שמה שהוא מכנה "תחושת ה רק המטרידה" (כלומר, התחושה שזהו רק משחק) מתבטלת במשחק. האם זה נכון גם לגבי אמנות ...
ריהוט חנות בגדי ילדים על ידי חיתוך וחרור פרופילים מברזל שחור חיתוך וחרור פרופילים The post ריהוט חנות בגדי ילדים appeared first on tube it .
"אל תשאלו על המשמעות, שאלו על השימוש" – לודוויג ויטגנשטיין (1945 לערך) שני העשורים האחרונים ראו בעלייתה של קטגוריה חדשה של סובייקטיביות פוליטית: המשתמשוּת. לא שלהשתמש הוא דבר חדש – אנשים השתמשו בכלים, שפות ומגוון טובין ושירותים (שלא לומר, חומרים משני תודעה) מאז שחר הזמנים. אבל עלייתם של תוכן וערך מיוצר-משתמש בתרבות 2.0, כמו גם עלייתן של ישויות פוליטיות דמוקרטיות שהלגיטימיות שלהן מבוססת על היכולת של הנשלטים לנכס ולהשתמש בכלים פוליטיים וכלכליים זמינים, יצרו "משתמשים" אקטיביים (לא רק מורדים, יצרכנים או אוטומטים) שהסוכנות שלהם מופעלת, באופן ...
"הסייג היחיד הוא שאסור לקרוא לזה אמנות" – אלן קפרו, "מאמרים על טשטוש האמנות והחיים" (2003) בהצהרה חלוצית משנת 1964 טען דונלד ג'אד כי את האמנות העולה של אותם ימים ניתן לתאר תחת הכותרת "אובייקטים ספציפיים". כחמישים שנה מאוחר יותר, אפשר לטעון שמצבה של האמנות כיום הוא מצב הנראות הספציפית שלה. ה"אובייקטים הספציפיים" של ג'אד לא נראו כמו האמנות שקדמה להם; במובנים רבים הם היו "מינימליים" יותר; אבל הם לא היו בלתי-נראים, במיוחד לא כאמנות, מאחר שכל העניין היה למסגר אותם כאמנות, וכך לעורר אירוע תפישתי שהוא בגדר הפרעה בתוך האדריכלות המושגית ...
"חיי היומיום ממציאים את עצמם על ידי ציד לא-חוקי באינספור דרכים על אדמתם של אחרים" – מישל דה סרטו, "הפרקטיקה של חיי היומיום" (1980) סחבנות היא צורה מסעירה במיוחד של משתמשוּת, המפנה את תשומת הלב לכמה מן התכונות הבולטות של המשתמשוּת. אף שהמושג עצמו נעוץ במקור בהקשרים כפריים וחקלאיים, אפשר גם לראות בו את התקדים הכפרי לפצחנות במובן שבו יכולים האקרים לבצע מעין סחבנות, ציד לא-חוקי בגרסתו הדיגיטלית – חמושים בדיסק און קי, נגיד, במקום במלכודות וברובים. בשנת 2008 כתב האקר-העל אהרן שוורץ את "מניפסט הגרילה של הגישה הפתוחה", ובו טען בזכות "הצורך לק ...
"האטומיזציה של החיים החברתיים במאה העשרים הותירה אותנו רחוקים מתרבות השתתפותית עד כדי כך שכאשר חזרה, היינו זקוקים לביטוי 'תרבות השתתפותית' כדי לתאר אותה" – קליי שירקי, "עודף קוגניטיבי" (2010 ) הביטוי "תוכן מיוצר על ידי משתמשים" [או "תוכן גולשים"] מתאר פעולות אינדיבידואליות – וחשוב מזה, פעולות חברתיות. איש אינו מייצר תוכן בשביל עצמו בלבד. במידה שבה ידע מופק-משתמשים יוצר משמעות וערך, הוא מוכרח להיות משותף-למשתמשים. מבקרי המשתמשוּת ממהרים להצביע על המרכיב המובנה של האינטרס העצמי בקטגוריה הזו. ואולם, גם כשמשתמשים פועלים מתוך אינטר ...
"אטמוספירה של תיאוריית אמנות, ידע של תולדות האמנות: עולם אמנות" – ארתור ק. דנטו, "עולם האמנות" (1964) ההיגיון הפשוט אומר לנו שכולנו חיים בעולם אחד. באותו עולם. תמיכה בהשערה בעניין ריבוי עולמות מחייבת מאמץ תיאורטי מתמשך. ועם זאת, הקונצנזוס סביב העולם-אחדיזם מצא עצמו מאותגר באחרונה: בכל גזרה, נדמה כי עולמות אחרים אינם רק אפשריים, אלא גם סבירים ונחשקים פי כמה מן הגרסה ההגמונית שממשיכה להתייחס לעצמה כאחת והיחידה. השוביניזם האונטולוגי של תיאוריית העולם-האחד הצליח לחדור גם אל האמנות, ועולם האמנות המיינסטרימי נוטה לייחס לעצמו מעין עליונות ערכי ...
דף זה הוגש תוך: 9.574 שניות